דלתות קפריסין

הסיפור הצבעוני של הסימטאות ברחבי האי

בין סמטאות האבן המתפתלות של כפרי קפריסין, מסתתר אחד הפרטים הקטנים אך המרתקים ביותר בנוף המקומי: דלתות הבתים.

אלו אינן דלתות רגילות – הן מספרות סיפור של מסורת עתיקה, קשר לאדמה, השפעות תרבותיות ומנהגים שעוברים מדור לדור. מי שמקדיש רגע להתבונן יגלה עולם שלם של צבע, עיצוב וסמלים.

מאיזה עץ בנו את הדלתות – ומדוע דווקא אותו?

בעבר הרחוק, כאשר הבנייה הייתה מבוססת אך ורק על משאבי הטבע המקומיים, נבנו הדלתות בעיקר מעצי אורן קפריסאי ואלון מקומי. האורן היה קל לעיבוד ונפוץ בהרים, ולכן התאים לדלתות פשוטות ובעלות חיתוך גס יותר. האלון, לעומתו, היה חזק ועמיד יותר – ונחשב לחומר “יוקרתי”, המתאים לבתים של בעלי אמצעים.

בכפרים של אזור טרודוס נהגו לשלב גם עץ ערער (Juniper) שהיה עמיד במיוחד בפני רטיבות – תכונה חיונית באקלים ההררי הלח והגשום.

אייך העיצוב התפשט?

העיצובים המוכרים היום: הפאנלים המגולפים, המנעולים הגדולים והחלונות הקטנים מעל הדלת, החלו להתפתח כבר במאה ה-17, עם חדירת סגנונות מהאימפריה העות’מאנית ומהנמלים המסחריים, בעיקר לימסול, פאפוס ולרנקה.

הסוחרים והמלחים הביאו רעיונות חדשים מדרום צרפת, איטליה, יוון וספרד:

• גילופים עדינים בהשפעה ונציאנית
• שילוב ברזל מחושל בעיטורי הזכוכית
• צבעים שהובאו בפיגמנטים יקרים מאירופה

לאט־לאט העיצוב "טיפס" מהערים אל הכפרים: בעלי מלאכה שהשתלמו בנמלים חזרו לבתיהם ההרריים – ומשם החלו להפיץ את הסגנון בין אנשי הכפר.

אז למה דלתות בכפרים מסוימים צבעוניות – ובאחרים חומות?

דלתות צבעוניות – בעיקר בכפרי החוף

בכפרים הקרובים לים, כמו לפקרה ואיה נאפה של פעם, נהגו לצבוע את הדלתות בגוונים חיים: תכלת, ירוק לימוני, ורוד עמוק וטורקיז. הסיבות לכך היו שילוב של פרקטיות ואמונה:

• הגנה מפני חום וקרינת שמש – צבעים בהירים מחזירים אור.
• אמונות על עין הרע – תכלת נחשב צבע המרחיק מזיקים ורוחות רעות.
• השפעות מרחבי יוון – בתי הדייגים היו צבועים בפיגמנטים שהובאו בספינות.

דלתות חומות – מסורת הכפרים שבהרים

בכפרים ההרריים המסורתיים כמו אומודוס, קאקופטריה ופלטרס, השתדלו לשמור על מראה טבעי ואחיד.
חזיתות הבתים היו עשויות אבן אפורה או בז’ ובהתאם לכך הדלתות נותרו בצבען הטבעי:

• כדי לשמור על אחידות אסתטית
• עקב זמינות סוגי העץ המקומיים
• מתוך ערכים של צניעות ושמרנות כפרית

הסוגר הגדול – הרבה יותר מברזל שמחזיק דלת

לכל דלת מסורתית בקפריסין יש סוגר ברזל גדול, מעין טבעת או מנעול רחב. הסוגר הזה, הקרוי "Κλείδωμα" (קלִידוֹמה), אינו רק כלי נעילה. הוא נושא משמעות תרבותית:

• סמל לאירוח: כשהטבעת הייתה תלויה פנימה – המשפחה בבית ומקבלת אורחים.
• סמל למעמד: משפחות אמידות היו מזמינות נפחים להכין סוגרים מעוטרים.
• הגנה רוחנית: העיצובים המפותלים נועדו "לבלבל" רוחות רעות שלא ייכנסו לבית.

האם לכל כפר יש סוגר משלו?

לא ממש “סמל רשמי”, אבל כן – לכל אזור יש מאפיינים ייחודיים בעיצוב הדלת:

• כפרי טרודוס -סורגים מעוגלים בהשראת וונציה, עיטורי גפן, חביצת יין וסמלי משפחות עתיקות.
• כפרי החוף – צבעוניות רבה ושילובי זכוכית כדי להכניס אור פנימה.
• כפרי מזרח האי – גילופי שמש ופרחים, בהשפעה עות’מאנית מקומית.
• כפרי האגמים והעמקים – דלתות כפולות עם חלונות קטנים מלמעלה – פתרון להגנה מרוחות חזקות.

מבט על דלתות קפריסין הופך לטיול צבעוני קסום

הדלתות הן כמו “גלויות” היסטוריות פתוחות – כל אחת מספרת משהו על הבית, על התקופה, על האמונות של האנשים שגרו בו.

טיול בין הכפרים הופך לחוויה חיה של צבעים, דוגמאות וניחוחות של עבר שנשמר כמתנה לתיירים.

מי שמסתובב עם מצלמה בסמטאות ימצא שפע רגעים מרהיבים: דלת כחולה עם בריח עתיק, דלת עץ כהה עם גילוף של אשכול ענבים, או דלת ורודה שמסמלת תקווה ומשפחתיות.

הזמנה לטיול: בואו לפתוח את הדלת לעבר של קפריסין

כשמבקרים בכפרים כמו אומודוס, לפקרה, פיקרדו, אנוגירה וקקופטריה, הדלתות הן לא רק חלק מהאדריכלות – הן נקודת התחלה לשיחה עם המקומיים, סיפור משפחתי, זיכרון מתוק או בדיחה טובה ששמורה לתיירים סקרנים.

זהו אחד מאותם פרטים קטנים שמגלים רק מי שמוכן להאט, להרים מבט ולהסתכל על הכפר כמו מקומי.
ומי יודע? אולי דווקא דלת קטנה וצבעונית תפתח עבורכם חוויה בלתי נשכחת בקפריסין.

אם תרצו להצטרף אלינו לטיולי הכפרים אנא כתבו לנו בווצאפ ✍