מקור השם “לֶפְּקָרָה” (Lefkara) לפי גרסה מקובלת מגיע מהמילים היווניות “lefka ori” (לבן + הרים), על שם הסלע הלבן/הלימסטון שמקיף את האזור.
הכפר ממקום במורדות הדרומיים של רכס הרי הטרודוס, בגובה של כ-650 מטר מעל פני הים, במרחק נסיעה של 50 דקות מלרנקה ו 50 דקות מלימסול.
יש ממצאים ארכאולוגיים המראים שהאזור מסביב ללפקרה היה מיושב כבר בתקופות פרה-היסטוריות, עם זאת, לֶפְּקָרָה בשם הזה כפי שאנו מכירים היום מוזכרת לראשונה בתקופות שקפריסין נשלטה על ידי האימפריה הביזנטיות.
עיסוק תושבי הכפר: תחרה, צורפות ואומנות עממית
הכפר מפורסם מזה דורות באומנויות מסורתיות — בעיקר תחרה (רקמה) וחריטת כסף שהיוו את הלב הכלכלי והתרבותי שלו:
התחרה המקומית, הידועה כ־Lefkaritika, הייתה מיוצרת בכפר כבר בתקופת השלטון הונציאני בקפריסין במאה ה-15.
לפי המסורת, האומנות הזאת הועברה מאמא לבת בכפר: “נשים תפרו תחרה ביד.
לצד התחרה, התפתחה גם מלאכת הכסף (silvermithing): צורפים בכפר יצרו תכשיטים, כלי כסף, מוצרים דתיים – צלבים, קישוטים, פרזולים, חפצי כסף, וכלי בית בסגנון מקומי.
הסיפור של ליאונרדו דה וינצ’י, אמת או מיתוס?
לפי האגדה כאשר הקיסרות הוונציאנית שלטה בקפריסין ביקרה באי קטרינה המלכה הוונציאנית של קפריסין והזמינה אומנים ואצילים לכפר.באחד הביקורים הגיע גם דה וינצ’י. כאשר ראה את התחרה המקומית, התרשם ממנה ורכש מפת שולחן רקומה לכיסוי החלק הכי קדוש וטהור: כיפת קתדרלת הדוואמו במילנו.
גם אם לא ניתן להוכיח שדה וינצ’י אכן ביקר, הסיפור הפך למיתוס מקומי ונחשב לגאווה תרבותית של הכפר.
התפתחות הכפר
בתקופת שלטון ונציאני הכפר שימש גם כאתר נופש לאצולה הוונציאנית ולמשפחות עשירות שהגיעו לאי.
לאחר כיבוש עות’מאני (1570), הישובים מסביב התפרקו ואנשים עברו להתיישב בלפקרה. הכפר עבר קשיים, חלק מהקסם האורבני נפגע.
בתקופה הבריטית — לאחר 1878, עם ההכרזה על לפקרה כמרכז מוניציפלי, התחילו שיפורים מודרניים: ניקיון דרכים, שוק עירוני, עיבוד תשתיות, מים, תאורה, חשמל, פיתוח שוק ומוסדות.
לאחר עצמאות קפריסין (1960) הכפר האוכלוסייה החלה לרדת: בשנת 1946 היו בו כ-2,603 תושבים; בשנות ה-2000 – רק כ-921. זה נבע מקשיים כלכליים, חלק מהבתים ננטשו; אבל עם עליית התיירות לפקרה החלה להתאושש, בעיקר דרך תיירות, אומנות, ומורשת.
מבני האבן הלבנה, הסמטאות והחצרות
הבתים בכפר רבים מהם בנויים כמעט כולו מאבן הלימסטון, מה שנותן לכפר את המראה ההררי-עתיק, עם סמטאות מרוצפות, קירות לבנים וגגות רעפים אדומים.
בין הבתים תמצאו קשתות פרנקיות או ונציאניות – סימן להשפעות ההיסטוריות, שליטת פרנק והאמפריה הונציאנית.
הדלתות רחבות, כדי לאפשר מעבר בעלי חיים או מטענים, רומזות לזמנים שבהם הבית לא רק שימש למגורים, אלא גם לאחסון, סלים עם תוצרת, כלים, סוסים, וחיים חקלאיים.
הבוגונוויליה, צבע וחיים
אחת התמונות המפורסמות בפאנו לפקרה: סמטאות צרות מרוצפות, בתים לבנים מאבן, דלתות גדולות צבעוניות וחצרות מלאות בצמחייה, פרחים במיוחד פרחי בוגונוויליה (Bougainvillea) .
אבני החצרות, שומרות בתוכן את סודות הכפר ורק מטיילים ותיקים ידעו לקרא את היופי שהזמן כתב על האבנים.
היום בפאנו לפקרה, תיירות, שימור, שווק כריסמס
כיום לפקרה נחשבת לאחד היעדים התיירותיים המובילים בקפריסין במיוחד לחובבי טבע, שקט, מלאכה מסורתית.
למבקרים יש אפשרות לראות עבודות תחרה וכסף בפועל, סדנאות, חנויות, מרכזי מלאכה ומשמשת ככפר מוזיאון בגלל עבודות שימור המורשת.
יש בתי אירוח ומלונות כפריים, מסעדות, חנויות מזכרות ושוק כריסמס בכל שנה בין נובמבר לדצבמר.
בנוסף הכפר לפקרה משתלבת בטיולי טבע, וכפרי הסביבה פאנו לפקרה, קאטו דרייס וחוות עצי הזית בסביבתה.
קשרי הגומלין בין הכפרים: פאנו לפקרה, קאטו לפקרה, פאנו דרייס וקאטו דרייס
אזור לפקרה מורכב מכמה כפרים סמוכים, היוצרים יחד מרחב תרבותי-גאוגרפי בעל זהות משותפת:
קאטו לפקרה (Kato Lefkara) – “לפקרה התחתונה” אשר ממקום במורד הגבעה של פאנו לפקרה.
ההיסטוריה של שני הכפרים שזורה זה בזה, אך לכל אחד אופי מעט שונה:
פאנו לפקרה (Pano Lefkara): המרכז ההיסטורי והמנהלתי: מלאכת תחרה, צורפות, כנסיות, בתים עתיקים.
קאטו לפקרה: מקור חקלאי חזק יותר, קהילה קטנה ושקטה, הרבה כרמי זיתים וגפנים.
משפחות עברו בין שני הכפרים לפי עונות השנה והעבודה החקלאית: קיץ בפאנו (קריר יותר), חורף בקאטו (נוח יותר ברוחות ושיטפונות).
פאנו דרייס (Pano Drys)
וקאטו דרייס (Kato Drys)
שני כפרים סמוכים לפקרה, עם זהות תרבותית משותפת הנובעת מהגאוגרפיה של האזור ומבנה המשק המסורתי.
הכפרים דרייס היו מקושרים קשר הדוק לפאנו לפקרה משום שהחליפו סחורות: זיתים, גפנים, תוצרת חקלאית.
תושבי דרייס עבדו לעיתים בסדנאות תחרה וצורפות בלפקרה, או מכרו תוצרת חקלאית לתושבי הכפר העשיר יותר.
קיימים קשרים משפחתיים רבים בין הכפרים, נישואים בין-כפריים, ושיתופי פעולה כלכליים לאורך דורות.
אלפי עצי זית מסביב
האזור שבו נמצאים כפרי לפקרה ודרייס הוא מהמתאימים ביותר באי לגידול זית.
הקרקע עשירה בסלע גיר, משפיעה באופן ישיר על טעמו של שמן הזית המקומי, פירות צפופים, חמיצות טבעית נמוכה, טעם מאוזן.
אקלים הררי מתון.
חורפים קרים אך לא קפואים.
קייצים יבשים המונעים מחלות צמח.
לכן במשך מאות שנים הזית היה העוגן החקלאי והכלכלי של הכפרים בסביבה.
בתוך החקלאות המקומית — הזית תמיד היה הגידול היציב, לעומת ענבים, שהיו רגישים יותר למחלות ולאקלים.
רחוב התחרה – דוכנים, נשים רוקמות, חנויות כסף
המוזיאון בבית פצאלוס – סיפור מלאכת הכסף והתחרה
סיבוב בכפרי דרייס – במיוחד סמטאות האבן של קאטו דרייס
בית הדבש בקאטו דרייס
תצפית הזיתים – בין הכפרים לפקרה–דרייס.
חוות הזית Terra olivia organic farm
חצרות הבוגונוויליה – נקודות צילום מושלמות
סכר לפקרה
יקב The Anama concept
אם אתם רוצים לקבל מידע על טיול היום שלנו מלרנקה לימסול ופאפוס המשלבים את הכפר לפקרה אנא שלחו לנו הודעה בווצאפ 
היציאה מותנת ב 12 איש
כרדיט לתמונות: Naz Erbağ, kika
